“אדם שאין לו שעה אחת משלו בכל יום, אינו אדם”
(רבי נחמן מברסלב)

אנחנו מציבים במרכז את האימון היוגי.
האימון הוא לב היוגה ולכן אנחנו מדגישים את האימון האישי והיומיומי, הזמן הקבוע שאנחנו מקדישים להתבוננות פנימה, לחיפוש של אמצע.

באימון אנו נפגשים עם עצמנו, עם גופנו ותחושותיו, שכלנו ומחשבותיו וליבנו על סבך רגשותיו. עצם האימון הוא נטילת צעד לאחור, התרחקות מהיומיום המאפשרת לנו להתבונן פנימה, להתנקות מכל המיותר ולהתחבר עם מה שמעבר.

במהלך האימון לא רק יכולת הביצוע משתכללת, אלא גם יכולת ההתבוננות והמודעות. ככל שאנו רואים את עצמנו בבהירות רבה לאורך זמן במסגרת המוגנת של האימון, אנו יכולים לשנות דפוסים. אם עבדנו בכוח כדי להגיע לתוצאה הרצויה, כי זו דרכנו, אנו יכולים לעבוד ברכות. אם אנו נוהגים להימלט כאשר אנו פוחדים, נוכל לנסות לעמוד מול הפחד ולהתגבר עליו.

ביוגה סוטרה של פטנג’לי כתוב: “יוגה היא בלימת תנודות התודעה” ואז “בלימת אלה ע”י אימון ואי השתוקקות”, והוא מוסיף: “אך אימון זה מכה שורש כשהוא מבוצע כראוי, בהתמדה ובהתלהבות לאורך זמן”. לכן אנחנו מקדישים זמן ומקום קבועים לאימון, ומבצעים אותו צעד אחרי צעד, מתוך דיוק וקשב.

לאימון שלנו ארבעה מרכיבים:

ישיבה שקטה

פראנימה (תרגילי נשימה)

תנוחות (Asana)

לימוד המסורת הכתובה של היוגה.

כל אלה מהווים מארג שלם, אימון משולב הפועל ברמות שונות על הגוף-תודעה, ומבוצעים תוך התמקדות בשבעת העקרונות של האימון: הרפיה, תודעה שקטה, כוונה, השתרשות, חיבור, נשימה, התרחבות.

לאימון שמבוצע כראוי, בהתמדה ולאורך זמן יש משמעות. לשעות הרבות של האימון יש אפקט מצטבר. לאימון כוח עצום. מורה הזן היפני דוגן אמר: “האימון הוא ההארה”, ולכן ההוראה החשובה ביותר שאנחנו יכולים לתת היא פשוט “התאמן!”.