יעל צוריאל

תרגול היוגה עבורי הוא מקום למצוא בו שקט, מקום למצוא בו חקירה וסקרנות, הוא בית מחבק ואלמנט קבוע. התרגול כבר מזמן אינו נחלתו הפרטית של המזרן, אלא ארוג בכל ההתנהלות שלי בעולם.
למדתי כמעט 10 שנים באקדמיה, בתחום ביולוגיה וסביבה. היה לי מעניין מאוד, אך כשהגעתי לעסוק בכך, גיליתי שזו לא הפנטזיה שהיתה לי בחלומות, לא הייתי כל היום בטבע והצלתי את כדור הארץ:) אלא ישבתי כל היום במשרד מול המחשב והטלפון, וגיליתי שגם בתחום הזה, שחשבתי שהוא אוטופיה, השטח מורכב מפוליטיקה והון. התחלתי באותה תקופה לתרגל פילאטיס, עבודה נפלאה וחכמה עם הגוף, אבל הרגשתי שמשהו שם חסר. כך התחלתי לתרגל יוגה, ומצאתי שם מענה למה שהנפש שלי בקשה. היוגה שבתה אותי, ולאט לאט החלה לפלוש לכל תחומי החיים, והקיפה ועטפה אותי. הצלחתי בעזרתה לעבור תהליכים נפלאים, קטנים ככדולים, ברמה הפיסית וגם המנטאלית. בשלב מסוים הרגשתי שאני חייבת להעביר את הגילוי המופלא הזה הלאה. למדתי הדרכת פילאטיס, קורס מורים ליוגה ושיטות מגע שונות. ללמד אחרים זו מצנה, שעוזרת כל הזמן לצמוח, לחקור, להסתכל פנימה. אני משתמשת ב׳מבט הביולוגי׳ שלי אך גם במבט חופשי ותמים לחקור את מה שמתרחש על המזרן, בישיבה, בנשימות ובאסנות. אני מאמינה בתנועה אינסופית, בים ובשמש.
המשפט של יהודה עמיחי שרשום כאן בראש האתר, מתאר כלכך יפה את הויג׳ננה יוגה בעיני ואת הדרך בה אני מתרגלת.