ויג’נאנה יוגה
לחוש להבין ולהתאמן – מבפנים.
אורית סן-גופטה

קריאת דרך האימון שלנו בשם “ויג’נאנה יוגה” אינה אלא מתן הכרה לדבר-מה שמצוי בה מאז ומעולם, דבר-מה הטמון בלב לבה של הדרך שלנו: לחוש להבין ולהתאמן – מבפנים.

ויג'נאנה יוגה - להתאמן מבפנים

ויג’נאנה יוגה מעמידה בבסיס האימון את השאיפה לבהירות פנימית הנובעת מהתנסות אישית, ושמה דגש מיוחד על תרגול שמטפח את ההקשבה הפנימית. זהו אימון של התודעה ושל הגוף, החותר לפשטות תוך חיפוש אחרי דיוק ביציבה ובנשימה מתוך מבט צלול ורחב. האימון שלנו מבוסס על ארבעה מרכיבים: ישיבה שקטה, פראנימה (תרגילי נשימה), תנוחות היוגה (Asana) ולימוד המסורת הכתובה של היוגה. כל אלה מבוצעים תוך התמקדות בשבעת העקרונות של האימון: הרפיה, תודעה שקטה, כוונה, השתרשות, חיבור, נשימה, התרחבות. ההתמקדות בשבעת העקרונות מאפשרת להיות קשובים פנימה, ומבפנים לראות, להבין ולפעול בעולם במיומנות. היבט ייחודי נוסף של הויג’נאנה יוגה הוא התמקדות בעשרת הואיוס במהלך התרגול. ויג’נאנה יוגה נוסדה בשנת 2003 על ידי אורית סן-גופטה, תלמידתה של דונה הולמן,‏ בשיתוף עם מורי יוגה ותיקים, והיא ממשיכה את המסורת היוגית של שרי קרישנהמצ’ריה ותלמידיו ב.ק.ס. איינגר וק פטאבי ג’ויס. במובנים רבים, ויג׳נאנה יוגה אינה חדשה, אלא המשך מסורת ארוכה של היוגה. המושג היוגי ויג׳נאנה, להבין מבפנים, מבטא את רוח האימון שלנו ואת העקרונות המנחים אותו. שנקרה, אבי תורת האדוויטה ודנטה מסביר כי ויג’נאנה היא הבנה או ידיעה הנובעת לא מידע חיצוני שנלמד מפי מורה או מסורת בלבד. זוהי בהירות פנימית המתגלה לנו דרך ניסיון אישי. רמקרישנה ממשיך את פרשנותו באומרו- הידע והוודאות כי האש קיימת בעץ זוהי ג’נאנה- ידיעה. אך לבשל אורז על האש הזו, לאכול את האורז ולהיות מוזן ממנו זוהי ויג’נאנה – לדעת ולהבין מבפנים.

מהי יוגה

היוגה היא מסורת הודית עתיקה מאוד שמורכבת רבדים רבדים וזרמים רבים משולבים בה. בפעם הראשונה מוזכרת היוגה במפורש בקאתה אופנישד, שנכתבה לפני כ-2700 שנה, שם היא מתוארת כריכוז התודעה כאשר החושים בשליטה. בבסיס התפיסה היוגית קיימת ההנחה שהסיבה הראשונית לסבל בחיים היא אי הידיעה (Avidya): חוסר היכולת לראות את המציאות כפי שהיא. מטרתה של היוגה היא להנחות את האדם אל הראיה הנכונה של המציאות. היוגים סברו שכדי לראות היטב צריך להכיר את אמצעי הראיה, יש לבחון אותו, להבין את מנגנוני הפעולה שלו ולנקותו היטב כפי שמנקים משקפיים. כאשר התודעה תהיה שקופה ומבריקה, תשתקף בה המציאות במדוייק. זהו הבסיס לאימון היוגה. בעקבות אימון תחת הדרכה אמינה, לאורך זמן ובאופן מסודר, היכולת לאפשר לתודעה להיות נקיה רחבה וחדה מתגברת על הרגלים ישנים. אז אנחנו חווים רואים וחיים אחרת בעולם. שכלול הראיה ופעולה בעולם מתוך ראיה צלולה הם שנתנתו ליוגה את עוצמתה ואת ייחודה. שילוב זה נפוץ בהדרגה בכל תת היבשת ההודית ואחר כך הועבר על ידי הבודהיזם לרבות מארצות המזרח הרחוק. במאה ה-19 הגיעה היוגה למערב, והשפיעה רבות על הפילוסופיה שם. ראג’ה יוגה (הדרך מלכותית) הוא השם שניתן בתרבות ההינדית ליוגה שבמרכזה עומדת טכניקת הדהיאנה (כלומר המדיטציה, ובעברית התבוננות או ישיבה שקטה), כדרך להגיע לראיה צלולה. עם זאת היוגה שאנחנו מכירים היום איננה רק טכניקה של מדיטציה. בשאיפתה להגיע לראיה צלולה על ידי טיפול באדם על כל מרכיביו, פנתה היוגה לאמן לא רק את תודעתו ואת לבו, אלא גם את גופו. כך התפתחה ההאתא יוגה שבה אימון הגוף והנשימה תופסים מקום מרכזי. ההאתא-יוגים רואים בגוף פוטנציאל רוחני: הם מאמינים כי לגוף עצמו יש פוטנציאל לעודד את התודעה לראיה אחרת. ויג’נאנה יוגה משלבת בין מסורת הראג’ה וההאתא יוגה לאימון משולב אחד. כך, אנחנו שמים דגש על חשיבות ההתבוננות המעמיקה והישיבה השקטה כאחד ממרכיבי האימון מצד אחד ועוסקת באימון משוכלל של הנשימה והגוף מצד שני. אנחנו מאמינים שלדרך המשולבת של הראג’ה וההאתא יוגה יש משמעות גדולה לרוצים לחיות בעולם כיוגים. (ע”פ “ספר היוגה הקטן“)

כשהולכים בדרך אז הולכים בה ולמעשה לא יודעים. לא יודעים ובכל זאת ממשיכים ללכת, והדרך חושפת בפנינו גם את אי הידיעה הזו וגם את הכוח להמשיך וללכת בה.

אדם שאין לו שעה אחת משלו בכל יום, אינו אדם

ויג'נאנה יוגה - האימון שלנו

אנחנו מציבים במרכז את האימון היוגי. האימון הוא לב היוגה ולכן אנחנו מדגישים את האימון האישי והיומיומי, הזמן הקבוע שאנחנו מקדישים להתבוננות פנימה, לחיפוש של אמצע. באימון אנו נפגשים עם עצמנו, עם גופנו ותחושותיו, שכלנו ומחשבותיו וליבנו על סבך רגשותיו. עצם האימון הוא נטילת צעד לאחור, התרחקות מהיומיום המאפשרת לנו להתבונן פנימה, להתנקות מכל המיותר ולהתחבר עם מה שמעבר. במהלך האימון לא רק יכולת הביצוע משתכללת, אלא גם יכולת ההתבוננות והמודעות. ככל שאנו רואים את עצמנו בבהירות רבה לאורך זמן במסגרת המוגנת של האימון, אנו יכולים לשנות דפוסים. אם עבדנו בכוח כדי להגיע לתוצאה הרצויה, כי זו דרכנו, אנו יכולים לעבוד ברכות. אם אנו נוהגים להימלט כאשר אנו פוחדים, נוכל לנסות לעמוד מול הפחד ולהתגבר עליו. ביוגה סוטרה של פטנג’לי כתוב: “יוגה היא בלימת תנודות התודעה” ואז “בלימת אלה ע”י אימון ואי השתוקקות”, והוא מוסיף: “אך אימון זה מכה שורש כשהוא מבוצע כראוי, בהתמדה ובהתלהבות לאורך זמן”. לכן אנחנו מקדישים זמן ומקום קבועים לאימון, ומבצעים אותו צעד אחרי צעד, מתוך דיוק וקשב. לאימון שלנו ארבעה מרכיבים: ישיבה שקטה פראנימה (תרגילי נשימה) תנוחות (Asana) לימוד המסורת הכתובה של היוגה. כל אלה מהווים מארג שלם, אימון משולב הפועל ברמות שונות על הגוף-תודעה, ומבוצעים תוך התמקדות בשבעת העקרונות של האימון: הרפיה, תודעה שקטה, כוונה, השתרשות, חיבור, נשימה, התרחבות. לאימון שמבוצע כראוי, בהתמדה ולאורך זמן יש משמעות. לשעות הרבות של האימון יש אפקט מצטבר. לאימון כוח עצום. מורה הזן היפני דוגן אמר: “האימון הוא ההארה”, ולכן ההוראה החשובה ביותר שאנחנו יכולים לתת היא פשוט “התאמן!”.

שבעת העקרונות

תחילה יש להרפות את הגוף. לשאוף, ועם הנשיפה לחשוב על שחרור הגוף ממתח, לנשוף, ועם הנשיפה הבאה לסרוק את הגוף.

בכל מקום שיש כיווץ או מתח להרפות. התודעה מתבוננת בגוף במבט תומך, מבט הורי.

עם הזמן אפשר לראות את האזורים המתוחים מתרחבים ומשתחררים. אם מתגלים מקומות של חולשה, יש לנשום לתוכם באומץ, לתת הם כוח. כך הגוף רך ויציב.

כאשר אנו עולים על המזרן, אנו מתנתקים מן המחויבות הרגילה להגיב לעולם. העיניים מביטות פנימה וקולטות את מצב הרוח, את מצב התודעה.

בין שאנו מרוכזים, מפוזרים או עצבניים, בין שאנו שמחים, עצובים או כעוסים, בין שאנו מפוחדים, מותשים או מלאי כוח ויצירה, העיניים מוצבות בחלק האחורי של הראש, ואנו מביטים בעצמנו ובאימון מתוך מרחב שקט. בכל שאיפה העיניים שוקעות לאחור, בכל נשיפה העצמת הריכוז.

ממקום זה התודעה מפנה את מבטה לעבר האימון, הגוף מכוון עצמו לעברו, הלב חובק את האימון בכל עוצמתו. על ידי הדמיית עצמנו יושבים, נושמים, נכנסים לתנוחה, על ידי ראייה לנגד עינינו מישהו מנוסה מאיתנו מבצע את האימון,על ידי התמסרות לכיוון הזה ללא כל תמונה. 

בכל נשימה והפניית מבט כוונה. 

התודעה ניצבת במקום שבו הגוף במגע עם האדמה. יש לתת למשקל של הגוף ליפול לתוך מקום זה, למשל כפות הרגליים, כאילו כפות הרגליים שוקעות מטה אל תוך האדמה. ושם לחוש את המגע ואת העוצמה המופנית מטה חוזרת מעלה. כמו שורשים של עץ המסתעפים בתוך האדמה, ככל שיתפשטו ויעמיקו כך יתארך ויתרחב העץ שמעל האדמה.

ככל שההשתרשות מתבססת, הגוף קל, רך ונע ללא מאמץ.

המודעות היא לשני כיוונים מנוגדים המחוברים יחדיו. הרוצה לעלות, עליו ראשית לרדת, הרוצה לנוע קדימה, עליו להתבסס באחור, המתכוון לשמאל, יתבסס ראשית בימין, בכל תנוחה האיבר הרחוק ביותר מן האדמה מחובר לאיבר שמשתרש בה. 

הגוף כמו שרשרת טבעות שנעה בחלל, שבה שום טבעת אינה נוגעת בחברתה. ככל שייחודו של כל חלק בהיר, ככל שהחיבור ביניהם מבוסס, הגוף בכל מצב – יחידה אחת.

השאיפה – התכנסות פנימה, הנשיפה – חיבור לעולם, השאיפה – קבלת העולם, הנשיפה נתינת עצמנו לחלל. בזמן השאיפה הגוף מתארך ומתרחב, בזמן הנשיפה הוא מתייצב בחיבור ובהשתרשות. 

לעיתים הנשימה נינוחה ויציבה, לעיתים עמוקה וארוכה. 

לעיתים הנשיפה ארוכה מן השאיפה, לעיתים קצרה והחלטית. 

לעיתים ברקע בלבד, לעיתים נותנת את הטון ומניעה. הנשימה תמיד נוכחת. 

עם ההשתרשות בנשיפה, השאיפה יוצרת התארכות והתרחבות. או אולי ההתרחבות שנוצרת מתוך השתרשות וחיבור מאפשרת שאיפה? כאשר יש התרחבות והתארכות, טבעת אינה נוגעת בחברתה בגוף דמוי שרשרת, רכבת מטבעות, נעה בחלל. אז אין קריסה במפרקים, אין מאמץ יתר של השרירים, השלד מגן על עטיפותיו. העטיפות יוצרות מרווח בשלד.

הגוף נע מאוורר, משוחרר ומחובר כאחד.

מרכיבי האימון שלנו

ישיבה שקטה

פשוט לשבת

אין "נכון" או "לא נכון", אין צורך לעשות דבר. במסגרת היציבה והקשב הכל מותר.

במסורת שלנו הכללים לגבי הישיבה השקטה נוגעים רק ליציבה: יש לשבת עם גב ישר, לא לנטות לצדדים, או קדימה או אחורה. בהתחלה יש לשים לב ליציבה ולנשימה ואחר כך פשוט ממשיכים לשבת. בישיבה שקטה כזו הכל בסדר. אין לנו הוראות או מטרה, ולכן אי אפשר “להצליח” או “להכשל” בה. מורה הזן סוזוקי רושי אמר שאם תקשור פרה לעמוד, היא תאכל את העשב שלידו, אבל אם תשחרר אותה למרעה, היא תמצא את העשב הטוב ביותר. כך גם התודעה בישיבה השקטה: אין צורך לקשור אותה לדבר מה. לא משנה מה קורה – הכל בסדר. לאט לאט יקרו הדברים. אנחנו מתיישיבים על המזרון או על הגבהה, שמים לב לגוף, ולנשימה, ואז פשוט יושבים.

נשימה

פראנאיאמה

זה השולט בנשימתו שולט גם בתודעתו.

פרושה המילולי של המילה הוא שליטה בפראנה (בסנסקריט: “אנרגיית החיים”), והיא מתורגמת לרוב כשליטה בנשימה. לא ידוע לנו כיצד פיתחו היוגים הראשונים את הפראנאיאמה. אנו משערים כי אותם יוגים בחנו תחילה את הנשימה הטבעית וגילו בהדרגה את הקצב שלה, את השלבים השונים שבה ואת נטיותיה. הם הבינו את חשיבותו של מעגל הנשימה – הנשיפה, השאיפה וההפסקות שביניהן. מתוך התובנות האלו נוצרות עם הזמן אפשרויות של הכוונת הנשימה, ובאמצעותן הושגה שליטה בפראנה שבגוף. תרגול הפראנאיאמה הוא תרגול מעודן מצד אחד ורב עוצמה מצד שני, לכן יש להתקדם בתרגול באופן מדוד ולעשות פחות ממה שאנחנו חושבים שיש לעשות.

אסנה

חיבור בתנועה

התנוחה – יציבה ונינוחה. [התנוחה] בהרפיית המאמץ ובהתלכדות עם האינסוף

מטרתה של היוגה היא לכוון את האדם אל ראיה בהירה, ולכן הבסיס לאימון היוגה הוא הכרת אמצעי הראיה. זהו אימון רב ממדי הפועל על הגוף והתודעה גם יחד: התבהרות התודעה מבהירה את הגוף כשם שהגוף הנע מתוך חיבור והישתרשות תורם להשקטת התודעה. אימון המשלב תודעה וגוף מאפשר יצירת שדה ראיה שלא מתאפשר כשמתרכזים בתודעה בלבד. התודעה והגוף דומים מאוד. לשניהם יש פחדים, לשניהם יש פנטזיות. אימון משולב מתקיים בתוך מרחב בו הפחדים והפנטזיות נראים בבירור ולא מסיטים או מפעילים אותנו, וכך הם לאט נחלשים, עד נעלמים. אז קורה משהו במימד המנטלי ובמימד הגופני גם יחד: בכל אימון לא רק יכולת ביצוע התנוחות משתכללת, אלא גם יכולת ההתבוננות והמודעות. ביוגה סוטרה של פטנג’לי כתוב שהאסנה, התנוחה היוגית, שלמה כאשר מתמלאים שני תנאים: הרפיית המאמץ, כך שהגוף מוצא מנוחה אמיתית, והתלכדות תודעה עם האינסוף. לעיתים דוקא באימון האסנה, שיש בה מהיציבות וההתחברות לגוף כאן ועכשיו, מתרחשת הרפיה מלאה  ובעקבותיה התבהרות התודעה ורוממות הרוח.

לימוד טקסטים

לימוד המסורת הכתובה

יציבות בריכוז החושים – זאת הם מכנים יוגה. אז על היוגי להיות קשוב, שכן יוגה באה ויוגה הולכת.

לימוד המסורת הכתובה של היוגה הוא חלק בלתי נפרד מהאימון שלנו. מהטקסטים הקלאסיים העתיקים והפרשנים המסורתיים, עד לכתבהים של מורים מהדורות האחרונים, אנחנו מתעמקים במסורת הכתובה על מנת להמשיך ולגלות מחדש את הדרך היוגית. הדיאלוג בין ללימוד הכתבים לישיבה השקטה, לתרגול הנשימה ולביצוע תנוחות היוגה, הופך את האימון למארג שלם, שמעמיק ומרחיב את הראיה של המתאמן. בסופו של דבר היוגה אינה פילוסופיה, ישיבה שקטה, מודעות לנשימה או ביצוע תנוחות – אלא דרך חיים הנטועה במסורת בת אלפי שנים. היא שואפת לבהירות, לראיה צלולה וללב מתרחב – ולמעשה הנכון הנובע מכל אלה. למידה מעמיקה של המסורת היוגית כחלק מהאימון של ויג’נאנה יוגה עוזרת לנו להתייצב בדרך זו.

ואיוס

הואיוס - שערי הרוחות

אז, בשאיפה, נדמה כאילו הגוף כולו מתמלא ומואר על-ידי אויר ואנרגיה ותחושת קלילות מציפה את הכל.

במסורת שלנו הכללים לגבי הישיבה השקטה נוגעים רק ליציבה: יש לשבת עם גב ישר, לא לנטות לצדדים, או קדימה או אחורה. בהתחלה יש לשים לב ליציבה ולנשימה ואחר כך פשוט ממשיכים לשבת. בישיבה שקטה כזו הכל בסדר. אין לנו הוראות או מטרה, ולכן אי אפשר “להצליח” או “להכשל” בה. מורה הזן סוזוקי רושי אמר שאם תקשור פרה לעמוד, היא תאכל את העשב שלידו, אבל אם תשחרר אותה למרעה, היא תמצא את העשב הטוב ביותר. כך גם התודעה בישיבה השקטה: אין צורך לקשור אותה לדבר מה. לא משנה מה קורה – הכל בסדר. לאט לאט יקרו הדברים. אנחנו מתיישיבים על המזרון או על הגבהה, שמים לב לגוף, ולנשימה, ואז פשוט יושבים.

אימון ביוגה מצמיח תפישה שונה של העולם, שמשמעותה ראיית המציאות כשלמה ולא מפורקת... החיבור, השלמות הזאת, כוללת גם אותנו עצמנו, מה שעשוי להפיג את חרדת הבדידות והמוות.

קהילת ויג'נאנה העולמית

בנוסף לקהילה הגדולה של מורי ויג’נאנה בישראל, קיימים מרכזים של ויג’נאנה יוגה באירופה, בצפון אמריקה, באוסטרליה ובהודו. אחת לכמה שנים אורית מעבירה קורס מורים בינלאומי, המתקיים כעת בגרמניה, אליו מגיעים מארצות רבות. בקורס הנוכחי תלמידים מהולנד, גרמניה, אנגליה, ארה”ב, אוסטרליה, קנדה, פינלנד, בלגיה, מקסיקו וישראל. אירופה מרכזים של ויג’נאנה יוגה יש במינכן, אמסטרדם והלסינקי. בגרמניה, בהולנד וכעת גם בפינלנד מתקיימים קורסי מורים. מורים לויג’נאנה יוגה מלמדים גם באנגליה, שוויצריה, אוסטריה, דנמרק, צרפת, יוון , איטליה, פורטוגל וספרד. צפון אמריקה בקנדה (בעיקר בקולומביה הבריטית) ובמקסיקו מתקיימים קורסי מורים וישנם מרכזים של ויג’נאנה יוגה. בארה”ב, בחןף המערבי ובחוף המזרחי יש מספר מורים המלמדים ויג’נאנה יוגה. אוסטרליה באוסטרליה יש מרכז ויג’נאנה במלבורן, וכמה מתלמידיו השתתפו בקורסים באירופה. הודו בגואה מתקיימים שיעורים רגילים ושיעורי העמקה של ויג’נאנה יוגה. לאיתור מורים לויג’נאנה יוגה כנסו לחיפוש המורים שלנו

לוגו ויג'נאנה יוגה אדום

Copyright © 2024

צרו קשר
מייל: info@GrantFlooring.com 

שבעת העקרונות

ויג'נאנה יוגה - להתאמן מבפנים

קריאת דרך האימון שלנו בשם “ויג’נאנה יוגה” אינה אלא מתן הכרה לדבר-מה שמצוי בה מאז ומעולם, דבר-מה הטמון בלב לבה של הדרך שלנו: לחוש להבין ולהתאמן – מבפנים.

ויג’נאנה יוגה מעמידה בבסיס האימון את השאיפה לבהירות פנימית הנובעת מהתנסות אישית, ושמה דגש מיוחד על תרגול שמטפח את ההקשבה הפנימית. זהו אימון של התודעה ושל הגוף, החותר לפשטות תוך חיפוש אחרי דיוק ביציבה ובנשימה מתוך מבט צלול ורחב.

האימון שלנו מבוסס על ארבעה מרכיבים: ישיבה שקטהפראנימה (תרגילי נשימה), תנוחות היוגה (Asana) ולימוד המסורת הכתובה של היוגה. כל אלה מבוצעים תוך התמקדות בשבעת העקרונות של האימון: הרפיה, תודעה שקטה, כוונה, השתרשות, חיבור, נשימה, התרחבות.

ההתמקדות בשבעת העקרונות מאפשרת להיות קשובים פנימה, ומבפנים לראות, להבין ולפעול בעולם במיומנות. היבט ייחודי נוסף של הויג’נאנה יוגה הוא התמקדות בעשרת הואיוס במהלך התרגול.

ויג’נאנה יוגה נוסדה בשנת 2003 על ידי אורית סן-גופטה, תלמידתה של דונה הולמן,‏ בשיתוף עם מורי יוגה ותיקים, והיא ממשיכה את המסורת היוגית של שרי קרישנהמצ’ריה ותלמידיו ב.ק.ס. איינגר וק פטאבי ג’ויס.

במובנים רבים, ויג׳נאנה יוגה אינה חדשה, אלא המשך מסורת ארוכה של היוגה. המושג היוגי ויג׳נאנה, להבין מבפנים, מבטא את רוח האימון שלנו ואת העקרונות המנחים אותו.

שנקרה, אבי תורת האדוויטה ודנטה מסביר כי ויג’נאנה היא הבנה או ידיעה הנובעת לא מידע חיצוני שנלמד מפי מורה או מסורת בלבד. זוהי בהירות פנימית המתגלה לנו דרך ניסיון אישי. רמקרישנה ממשיך את פרשנותו באומרו- הידע והוודאות כי האש קיימת בעץ זוהי ג’נאנה- ידיעה. אך לבשל אורז על האש הזו, לאכול את האורז ולהיות מוזן ממנו זוהי ויג’נאנה – לדעת ולהבין מבפנים.

מהי יוגה

מהי יוגה

כשהולכים בדרך אז הולכים בה ולמעשה לא יודעים. לא יודעים ובכל זאת ממשיכים ללכת, והדרך חושפת בפנינו גם את אי הידיעה הזו וגם את הכוח להמשיך וללכת בה.

היוגה היא מסורת הודית עתיקה מאוד שמורכבת רבדים רבדים וזרמים רבים משולבים בה. בפעם הראשונה מוזכרת היוגה במפורש בקאתה אופנישד, שנכתבה לפני כ-2700 שנה, שם היא מתוארת כריכוז התודעה כאשר החושים בשליטה.

בבסיס התפיסה היוגית קיימת ההנחה שהסיבה הראשונית לסבל בחיים היא אי הידיעה (Avidya): חוסר היכולת לראות את המציאות כפי שהיא. מטרתה של היוגה היא להנחות את האדם אל הראיה הנכונה של המציאות. היוגים סברו שכדי לראות היטב צריך להכיר את אמצעי הראיה, יש לבחון אותו, להבין את מנגנוני הפעולה שלו ולנקותו היטב כפי שמנקים משקפיים. כאשר התודעה תהיה שקופה ומבריקה, תשתקף בה המציאות במדוייק. זהו הבסיס לאימון היוגה.

בעקבות אימון תחת הדרכה אמינה, לאורך זמן ובאופן מסודר, היכולת לאפשר לתודעה להיות נקיה רחבה וחדה מתגברת על הרגלים ישנים. אז אנחנו חווים רואים וחיים אחרת בעולם.

שכלול הראיה ופעולה בעולם מתוך ראיה צלולה הם שנתנתו ליוגה את עוצמתה ואת ייחודה. שילוב זה נפוץ בהדרגה בכל תת היבשת ההודית ואחר כך הועבר על ידי הבודהיזם לרבות מארצות המזרח הרחוק. במאה ה-19 הגיעה היוגה למערב, והשפיעה רבות על הפילוסופיה שם. ראג’ה יוגה (הדרך מלכותית) הוא השם שניתן בתרבות ההינדית ליוגה שבמרכזה עומדת טכניקת הדהיאנה (כלומר המדיטציה, ובעברית התבוננות או ישיבה שקטה), כדרך להגיע לראיה צלולה.

עם זאת היוגה שאנחנו מכירים היום איננה רק טכניקה של מדיטציה. בשאיפתה להגיע לראיה צלולה על ידי טיפול באדם על כל מרכיביו, פנתה היוגה לאמן לא רק את תודעתו ואת לבו, אלא גם את גופו. כך התפתחה ההאתא יוגה שבה אימון הגוף והנשימה תופסים מקום מרכזי. ההאתא-יוגים רואים בגוף פוטנציאל רוחני: הם מאמינים כי לגוף עצמו יש פוטנציאל לעודד את התודעה לראיה אחרת.

ויג’נאנה יוגה משלבת בין מסורת הראג’ה וההאתא יוגה לאימון משולב אחד. כך, אנחנו שמים דגש על חשיבות ההתבוננות המעמיקה והישיבה השקטה כאחד ממרכיבי האימון מצד אחד ועוסקת באימון משוכלל של הנשימה והגוף מצד שני.

אנחנו מאמינים שלדרך המשולבת של הראג’ה וההאתא יוגה יש משמעות גדולה לרוצים לחיות בעולם כיוגים.

(ע”פ “ספר היוגה הקטן“)

האימון שלנו

האימון

אדם שאין לו שעה אחת משלו בכל יום, אינו אדם.

אנחנו מציבים במרכז את האימון היוגי.

האימון הוא לב היוגה ולכן אנחנו מדגישים את האימון האישי והיומיומי, הזמן הקבוע שאנחנו מקדישים להתבוננות פנימה, לחיפוש של אמצע.

באימון אנו נפגשים עם עצמנו, עם גופנו ותחושותיו, שכלנו ומחשבותיו וליבנו על סבך רגשותיו. עצם האימון הוא נטילת צעד לאחור, התרחקות מהיומיום המאפשרת לנו להתבונן פנימה, להתנקות מכל המיותר ולהתחבר עם מה שמעבר.

במהלך האימון לא רק יכולת הביצוע משתכללת, אלא גם יכולת ההתבוננות והמודעות. ככל שאנו רואים את עצמנו בבהירות רבה לאורך זמן במסגרת המוגנת של האימון, אנו יכולים לשנות דפוסים. אם עבדנו בכוח כדי להגיע לתוצאה הרצויה, כי זו דרכנו, אנו יכולים לעבוד ברכות. אם אנו נוהגים להימלט כאשר אנו פוחדים, נוכל לנסות לעמוד מול הפחד ולהתגבר עליו.

ביוגה סוטרה של פטנג’לי כתוב: “יוגה היא בלימת תנודות התודעה” ואז “בלימת אלה ע”י אימון ואי השתוקקות”, והוא מוסיף: “אך אימון זה מכה שורש כשהוא מבוצע כראוי, בהתמדה ובהתלהבות לאורך זמן”. לכן אנחנו מקדישים זמן ומקום קבועים לאימון, ומבצעים אותו צעד אחרי צעד, מתוך דיוק וקשב.

לאימון שלנו ארבעה מרכיבים:

ישיבה שקטה, פראנימה (תרגילי נשימה), תנוחות (Asana),  ולימוד המסורת הכתובה של היוגה.

כל אלה מהווים מארג שלם, אימון משולב הפועל ברמות שונות על הגוף-תודעה, ומבוצעים תוך התמקדות בשבעת העקרונות של האימון: הרפיה, תודעה שקטה, כוונה, השתרשות, חיבור, נשימה, התרחבות.

לאימון שמבוצע כראוי, בהתמדה ולאורך זמן יש משמעות. לשעות הרבות של האימון יש אפקט מצטבר. לאימון כוח עצום. מורה הזן היפני דוגן אמר: “האימון הוא ההארה”, ולכן ההוראה החשובה ביותר שאנחנו יכולים לתת היא פשוט “התאמן!”.

שבעת העקרונות

תחילה יש להרפות את הגוף. לשאוף, ועם הנשיפה לחשוב על שחרור הגוף ממתח, לנשוף, ועם הנשיפה הבאה לסרוק את הגוף.

בכל מקום שיש כיווץ או מתח להרפות. התודעה מתבוננת בגוף במבט תומך, מבט הורי.

עם הזמן אפשר לראות את האזורים המתוחים מתרחבים ומשתחררים. אם מתגלים מקומות של חולשה, יש לנשום לתוכם באומץ, לתת הם כוח. כך הגוף רך ויציב.

כאשר אנו עולים על המזרן, אנו מתנתקים מן המחויבות הרגילה להגיב לעולם. העיניים מביטות פנימה וקולטות את מצב הרוח, את מצב התודעה.

בין שאנו מרוכזים, מפוזרים או עצבניים, בין שאנו שמחים, עצובים או כעוסים, בין שאנו מפוחדים, מותשים או מלאי כוח ויצירה, העיניים מוצבות בחלק האחורי של הראש, ואנו מביטים בעצמנו ובאימון מתוך מרחב שקט. בכל שאיפה העיניים שוקעות לאחור, בכל נשיפה העצמת הריכוז.

ממקום זה התודעה מפנה את מבטה לעבר האימון, הגוף מכוון עצמו לעברו, הלב חובק את האימון בכל עוצמתו. על ידי הדמיית עצמנו יושבים, נושמים, נכנסים לתנוחה, על ידי ראייה לנגד עינינו מישהו מנוסה מאיתנו מבצע את האימון,על ידי התמסרות לכיוון הזה ללא כל תמונה. 

בכל נשימה והפניית מבט כוונה. 

התודעה ניצבת במקום שבו הגוף במגע עם האדמה. יש לתת למשקל של הגוף ליפול לתוך מקום זה, למשל כפות הרגליים, כאילו כפות הרגליים שוקעות מטה אל תוך האדמה. ושם לחוש את המגע ואת העוצמה המופנית מטה חוזרת מעלה. כמו שורשים של עץ המסתעפים בתוך האדמה, ככל שיתפשטו ויעמיקו כך יתארך ויתרחב העץ שמעל האדמה.

ככל שההשתרשות מתבססת, הגוף קל, רך ונע ללא מאמץ.

המודעות היא לשני כיוונים מנוגדים המחוברים יחדיו. הרוצה לעלות, עליו ראשית לרדת, הרוצה לנוע קדימה, עליו להתבסס באחור, המתכוון לשמאל, יתבסס ראשית בימין, בכל תנוחה האיבר הרחוק ביותר מן האדמה מחובר לאיבר שמשתרש בה. 

הגוף כמו שרשרת טבעות שנעה בחלל, שבה שום טבעת אינה נוגעת בחברתה. ככל שייחודו של כל חלק בהיר, ככל שהחיבור ביניהם מבוסס, הגוף בכל מצב – יחידה אחת.

השאיפה – התכנסות פנימה, הנשיפה – חיבור לעולם, השאיפה – קבלת העולם, הנשיפה נתינת עצמנו לחלל. בזמן השאיפה הגוף מתארך ומתרחב, בזמן הנשיפה הוא מתייצב בחיבור ובהשתרשות. 

לעיתים הנשימה נינוחה ויציבה, לעיתים עמוקה וארוכה. 

לעיתים הנשיפה ארוכה מן השאיפה, לעיתים קצרה והחלטית. 

לעיתים ברקע בלבד, לעיתים נותנת את הטון ומניעה. הנשימה תמיד נוכחת. 

עם ההשתרשות בנשיפה, השאיפה יוצרת התארכות והתרחבות. או אולי ההתרחבות שנוצרת מתוך השתרשות וחיבור מאפשרת שאיפה? כאשר יש התרחבות והתארכות, טבעת אינה נוגעת בחברתה בגוף דמוי שרשרת, רכבת מטבעות, נעה בחלל. אז אין קריסה במפרקים, אין מאמץ יתר של השרירים, השלד מגן על עטיפותיו. העטיפות יוצרות מרווח בשלד.

הגוף נע מאוורר, משוחרר ומחובר כאחד.

מרכיבי האימון שלנו

ישיבה שקטה

פשוט לשבת

ציטוט חדש

במסורת שלנו הכללים לגבי הישיבה השקטה נוגעים רק ליציבה: יש לשבת עם גב ישר, לא לנטות לצדדים, או קדימה או אחורה. בהתחלה יש לשים לב ליציבה ולנשימה ואחר כך פשוט ממשיכים לשבת. בישיבה שקטה כזו הכל בסדר. אין לנו הוראות או מטרה, ולכן אי אפשר “להצליח” או “להכשל” בה. מורה הזן סוזוקי רושי אמר שאם תקשור פרה לעמוד, היא תאכל את העשב שלידו, אבל אם תשחרר אותה למרעה, היא תמצא את העשב הטוב ביותר. כך גם התודעה בישיבה השקטה: אין צורך לקשור אותה לדבר מה. לא משנה מה קורה – הכל בסדר. לאט לאט יקרו הדברים. אנחנו מתיישיבים על המזרון או על הגבהה, שמים לב לגוף, ולנשימה, ואז פשוט יושבים.

נשימה

פראנאיאמה

זה השולט בנשימתו שולט גם בתודעתו

פרושה המילולי של המילה הוא שליטה בפראנה (בסנסקריט: “אנרגיית החיים”), והיא מתורגמת לרוב כשליטה בנשימה. לא ידוע לנו כיצד פיתחו היוגים הראשונים את הפראנאיאמה. אנו משערים כי אותם יוגים בחנו תחילה את הנשימה הטבעית וגילו בהדרגה את הקצב שלה, את השלבים השונים שבה ואת נטיותיה. הם הבינו את חשיבותו של מעגל הנשימה – הנשיפה, השאיפה וההפסקות שביניהן. מתוך התובנות האלו נוצרות עם הזמן אפשרויות של הכוונת הנשימה, ובאמצעותן הושגה שליטה בפראנה שבגוף. תרגול הפראנאיאמה הוא תרגול מעודן מצד אחד ורב עוצמה מצד שני, לכן יש להתקדם בתרגול באופן מדוד ולעשות פחות ממה שאנחנו חושבים שיש לעשות.

אסנה

חיבור בתנועה

התנוחה – יציבה ונינוחה. [התנוחה] בהרפיית המאמץ ובהתלכדות עם האינסוף

מטרתה של היוגה היא לכוון את האדם אל ראיה בהירה, ולכן הבסיס לאימון היוגה הוא הכרת אמצעי הראיה. זהו אימון רב ממדי הפועל על הגוף והתודעה גם יחד: התבהרות התודעה מבהירה את הגוף כשם שהגוף הנע מתוך חיבור והישתרשות תורם להשקטת התודעה. אימון המשלב תודעה וגוף מאפשר יצירת שדה ראיה שלא מתאפשר כשמתרכזים בתודעה בלבד. התודעה והגוף דומים מאוד. לשניהם יש פחדים, לשניהם יש פנטזיות. אימון משולב מתקיים בתוך מרחב בו הפחדים והפנטזיות נראים בבירור ולא מסיטים או מפעילים אותנו, וכך הם לאט נחלשים, עד נעלמים. אז קורה משהו במימד המנטלי ובמימד הגופני גם יחד: בכל אימון לא רק יכולת ביצוע התנוחות משתכללת, אלא גם יכולת ההתבוננות והמודעות. ביוגה סוטרה של פטנג’לי כתוב שהאסנה, התנוחה היוגית, שלמה כאשר מתמלאים שני תנאים: הרפיית המאמץ, כך שהגוף מוצא מנוחה אמיתית, והתלכדות תודעה עם האינסוף. לעיתים דוקא באימון האסנה, שיש בה מהיציבות וההתחברות לגוף כאן ועכשיו, מתרחשת הרפיה מלאה  ובעקבותיה התבהרות התודעה ורוממות הרוח.

לימוד טקסטים

לימוד המסורת הכתובה

יציבות בריכוז החושים – זאת הם מכנים יוגה. אז על היוגי להיות קשוב, שכן יוגה באה ויוגה הולכת.

לימוד המסורת הכתובה של היוגה הוא חלק בלתי נפרד מהאימון שלנו. מהטקסטים הקלאסיים העתיקים והפרשנים המסורתיים, עד לכתבהים של מורים מהדורות האחרונים, אנחנו מתעמקים במסורת הכתובה על מנת להמשיך ולגלות מחדש את הדרך היוגית. הדיאלוג בין ללימוד הכתבים לישיבה השקטה, לתרגול הנשימה ולביצוע תנוחות היוגה, הופך את האימון למארג שלם, שמעמיק ומרחיב את הראיה של המתאמן. בסופו של דבר היוגה אינה פילוסופיה, ישיבה שקטה, מודעות לנשימה או ביצוע תנוחות – אלא דרך חיים הנטועה במסורת בת אלפי שנים. היא שואפת לבהירות, לראיה צלולה וללב מתרחב – ולמעשה הנכון הנובע מכל אלה. למידה מעמיקה של המסורת היוגית כחלק מהאימון של ויג’נאנה יוגה עוזרת לנו להתייצב בדרך זו.

ואיוס

הואיוס - שערי הרוחות

אז, בשאיפה, נדמה כאילו הגוף כולו מתמלא ומואר על-ידי אויר ואנרגיה ותחושת קלילות מציפה את הכל.

במסורת שלנו הכללים לגבי הישיבה השקטה נוגעים רק ליציבה: יש לשבת עם גב ישר, לא לנטות לצדדים, או קדימה או אחורה. בהתחלה יש לשים לב ליציבה ולנשימה ואחר כך פשוט ממשיכים לשבת. בישיבה שקטה כזו הכל בסדר. אין לנו הוראות או מטרה, ולכן אי אפשר “להצליח” או “להכשל” בה. מורה הזן סוזוקי רושי אמר שאם תקשור פרה לעמוד, היא תאכל את העשב שלידו, אבל אם תשחרר אותה למרעה, היא תמצא את העשב הטוב ביותר. כך גם התודעה בישיבה השקטה: אין צורך לקשור אותה לדבר מה. לא משנה מה קורה – הכל בסדר. לאט לאט יקרו הדברים. אנחנו מתיישיבים על המזרון או על הגבהה, שמים לב לגוף, ולנשימה, ואז פשוט יושבים.

קהילת ויג’נאנה העולמית

בנוסף לקהילה הגדולה של מורי ויג’נאנה בישראל, קיימים מרכזים של ויג’נאנה יוגה באירופה, בצפון אמריקה, באוסטרליה ובהודו. אחת לכמה שנים אורית מעבירה קורס מורים בינלאומי, המתקיים כעת בגרמניה, אליו מגיעים מארצות רבות. בקורס הנוכחי תלמידים מהולנד, גרמניה, אנגליה, ארה”ב, אוסטרליה, קנדה, פינלנד, בלגיה, מקסיקו וישראל. אירופה מרכזים של ויג’נאנה יוגה יש במינכן, אמסטרדם והלסינקי. בגרמניה, בהולנד וכעת גם בפינלנד מתקיימים קורסי מורים. מורים לויג’נאנה יוגה מלמדים גם באנגליה, שוויצריה, אוסטריה, דנמרק, צרפת, יוון , איטליה, פורטוגל וספרד. צפון אמריקה בקנדה (בעיקר בקולומביה הבריטית) ובמקסיקו מתקיימים קורסי מורים וישנם מרכזים של ויג’נאנה יוגה. בארה”ב, בחןף המערבי ובחוף המזרחי יש מספר מורים המלמדים ויג’נאנה יוגה. אוסטרליה באוסטרליה יש מרכז ויג’נאנה במלבורן, וכמה מתלמידיו השתתפו בקורסים באירופה. הודו בגואה מתקיימים שיעורים רגילים ושיעורי העמקה של ויג’נאנה יוגה. לאיתור מורים לויג’נאנה יוגה כנסו לחיפוש המורים שלנו

ציטוט חדש

ויג'נאנה בעולם

קהילת ויג’נאנה העולמית

ציטוט חדש פה

בנוסף לקהילה הגדולה של מורי ויג’נאנה בישראל, קיימים מרכזים של ויג’נאנה יוגה באירופה, בצפון אמריקה, באוסטרליה ובהודו.

אחת לכמה שנים אורית מעבירה קורס מורים בינלאומי, המתקיים כעת בגרמניה, אליו מגיעים מארצות רבות. בקורס הנוכחי תלמידים מהולנד, גרמניה, אנגליה, ארה”ב, אוסטרליה, קנדה, פינלנד, בלגיה, מקסיקו וישראל.

אירופה

מרכזים של ויג’נאנה יוגה יש במינכן, אמסטרדם והלסינקי. בגרמניה, בהולנד וכעת גם בפינלנד מתקיימים קורסי מורים.
מורים לויג’נאנה יוגה מלמדים גם באנגליה, שוויצריה, אוסטריה, דנמרק, צרפת, יוון , איטליה, פורטוגל וספרד.

צפון אמריקה

בקנדה (בעיקר בקולומביה הבריטית) ובמקסיקו מתקיימים קורסי מורים וישנם מרכזים של ויג’נאנה יוגה. בארה”ב, בחןף המערבי ובחוף המזרחי יש מספר מורים המלמדים ויג’נאנה יוגה.

אוסטרליה

באוסטרליה יש מרכז ויג’נאנה במלבורן, וכמה מתלמידיו השתתפו בקורסים באירופה.

הודו

בגואה מתקיימים שיעורים רגילים ושיעורי העמקה של ויג’נאנה יוגה.

 

לאיתור מורים לויג’נאנה יוגה כנסו לחיפוש המורים שלנו

זאת אופציה 2 עם עיצוב שונה ( שילוב תמונות )

ויג'נאנה יוגה - להתאמן מבפנים

ויג’נאנה יוגה מעמידה בבסיס האימון את השאיפה לבהירות פנימית הנובעת מהתנסות אישית, ושמה דגש מיוחד על תרגול שמטפח את ההקשבה הפנימית. זהו אימון של התודעה ושל הגוף, החותר לפשטות תוך חיפוש אחרי דיוק ביציבה ובנשימה מתוך מבט צלול ורחב. האימון שלנו מבוסס על ארבעה מרכיבים: ישיבה שקטה, פראנימה (תרגילי נשימה), תנוחות היוגה (Asana) ולימוד המסורת הכתובה של היוגה. כל אלה מבוצעים תוך התמקדות בשבעת העקרונות של האימון: הרפיה, תודעה שקטה, כוונה, השתרשות, חיבור, נשימה, התרחבות. ההתמקדות בשבעת העקרונות מאפשרת להיות קשובים פנימה, ומבפנים לראות, להבין ולפעול בעולם במיומנות. היבט ייחודי נוסף של הויג’נאנה יוגה הוא התמקדות בעשרת הואיוס במהלך התרגול. ויג’נאנה יוגה נוסדה בשנת 2003 על ידי אורית סן-גופטה, תלמידתה של דונה הולמן,‏ בשיתוף עם מורי יוגה ותיקים, והיא ממשיכה את המסורת היוגית של שרי קרישנהמצ’ריה ותלמידיו ב.ק.ס. איינגר וק פטאבי ג’ויס. במובנים רבים, ויג׳נאנה יוגה אינה חדשה, אלא המשך מסורת ארוכה של היוגה. המושג היוגי ויג׳נאנה, להבין מבפנים, מבטא את רוח האימון שלנו ואת העקרונות המנחים אותו. שנקרה, אבי תורת האדוויטה ודנטה מסביר כי ויג’נאנה היא הבנה או ידיעה הנובעת לא מידע חיצוני שנלמד מפי מורה או מסורת בלבד. זוהי בהירות פנימית המתגלה לנו דרך ניסיון אישי. רמקרישנה ממשיך את פרשנותו באומרו- הידע והוודאות כי האש קיימת בעץ זוהי ג’נאנה- ידיעה. אך לבשל אורז על האש הזו, לאכול את האורז ולהיות מוזן ממנו זוהי ויג’נאנה – לדעת ולהבין מבפנים.

קריאת דרך האימון שלנו בשם “ויג’נאנה יוגה” אינה אלא מתן הכרה לדבר-מה שמצוי בה מאז ומעולם, דבר-מה הטמון בלב לבה של הדרך שלנו: לחוש להבין ולהתאמן – מבפנים.

מהי יוגה

היוגה היא מסורת הודית עתיקה מאוד שמורכבת רבדים רבדים וזרמים רבים משולבים בה. בפעם הראשונה מוזכרת היוגה במפורש בקאתה אופנישד, שנכתבה לפני כ-2700 שנה, שם היא מתוארת כריכוז התודעה כאשר החושים בשליטה. בבסיס התפיסה היוגית קיימת ההנחה שהסיבה הראשונית לסבל בחיים היא אי הידיעה (Avidya): חוסר היכולת לראות את המציאות כפי שהיא. מטרתה של היוגה היא להנחות את האדם אל הראיה הנכונה של המציאות. היוגים סברו שכדי לראות היטב צריך להכיר את אמצעי הראיה, יש לבחון אותו, להבין את מנגנוני הפעולה שלו ולנקותו היטב כפי שמנקים משקפיים. כאשר התודעה תהיה שקופה ומבריקה, תשתקף בה המציאות במדוייק. זהו הבסיס לאימון היוגה. בעקבות אימון תחת הדרכה אמינה, לאורך זמן ובאופן מסודר, היכולת לאפשר לתודעה להיות נקיה רחבה וחדה מתגברת על הרגלים ישנים. אז אנחנו חווים רואים וחיים אחרת בעולם. שכלול הראיה ופעולה בעולם מתוך ראיה צלולה הם שנתנתו ליוגה את עוצמתה ואת ייחודה. שילוב זה נפוץ בהדרגה בכל תת היבשת ההודית ואחר כך הועבר על ידי הבודהיזם לרבות מארצות המזרח הרחוק. במאה ה-19 הגיעה היוגה למערב, והשפיעה רבות על הפילוסופיה שם. ראג’ה יוגה (הדרך מלכותית) הוא השם שניתן בתרבות ההינדית ליוגה שבמרכזה עומדת טכניקת הדהיאנה (כלומר המדיטציה, ובעברית התבוננות או ישיבה שקטה), כדרך להגיע לראיה צלולה. עם זאת היוגה שאנחנו מכירים היום איננה רק טכניקה של מדיטציה. בשאיפתה להגיע לראיה צלולה על ידי טיפול באדם על כל מרכיביו, פנתה היוגה לאמן לא רק את תודעתו ואת לבו, אלא גם את גופו. כך התפתחה ההאתא יוגה שבה אימון הגוף והנשימה תופסים מקום מרכזי. ההאתא-יוגים רואים בגוף פוטנציאל רוחני: הם מאמינים כי לגוף עצמו יש פוטנציאל לעודד את התודעה לראיה אחרת. ויג’נאנה יוגה משלבת בין מסורת הראג’ה וההאתא יוגה לאימון משולב אחד. כך, אנחנו שמים דגש על חשיבות ההתבוננות המעמיקה והישיבה השקטה כאחד ממרכיבי האימון מצד אחד ועוסקת באימון משוכלל של הנשימה והגוף מצד שני. אנחנו מאמינים שלדרך המשולבת של הראג’ה וההאתא יוגה יש משמעות גדולה לרוצים לחיות בעולם כיוגים. (ע”פ “ספר היוגה הקטן“)

כשהולכים בדרך אז הולכים בה ולמעשה לא יודעים. לא יודעים ובכל זאת ממשיכים ללכת, והדרך חושפת בפנינו גם את אי הידיעה הזו וגם את הכוח להמשיך וללכת בה.

ויג'נאנה יוגה - האימון שלנו

אנחנו מציבים במרכז את האימון היוגי. האימון הוא לב היוגה ולכן אנחנו מדגישים את האימון האישי והיומיומי, הזמן הקבוע שאנחנו מקדישים להתבוננות פנימה, לחיפוש של אמצע. באימון אנו נפגשים עם עצמנו, עם גופנו ותחושותיו, שכלנו ומחשבותיו וליבנו על סבך רגשותיו. עצם האימון הוא נטילת צעד לאחור, התרחקות מהיומיום המאפשרת לנו להתבונן פנימה, להתנקות מכל המיותר ולהתחבר עם מה שמעבר. במהלך האימון לא רק יכולת הביצוע משתכללת, אלא גם יכולת ההתבוננות והמודעות. ככל שאנו רואים את עצמנו בבהירות רבה לאורך זמן במסגרת המוגנת של האימון, אנו יכולים לשנות דפוסים. אם עבדנו בכוח כדי להגיע לתוצאה הרצויה, כי זו דרכנו, אנו יכולים לעבוד ברכות. אם אנו נוהגים להימלט כאשר אנו פוחדים, נוכל לנסות לעמוד מול הפחד ולהתגבר עליו. ביוגה סוטרה של פטנג’לי כתוב: “יוגה היא בלימת תנודות התודעה” ואז “בלימת אלה ע”י אימון ואי השתוקקות”, והוא מוסיף: “אך אימון זה מכה שורש כשהוא מבוצע כראוי, בהתמדה ובהתלהבות לאורך זמן”. לכן אנחנו מקדישים זמן ומקום קבועים לאימון, ומבצעים אותו צעד אחרי צעד, מתוך דיוק וקשב. לאימון שלנו ארבעה מרכיבים: ישיבה שקטה פראנימה (תרגילי נשימה) תנוחות (Asana) לימוד המסורת הכתובה של היוגה. כל אלה מהווים מארג שלם, אימון משולב הפועל ברמות שונות על הגוף-תודעה, ומבוצעים תוך התמקדות בשבעת העקרונות של האימון: הרפיה, תודעה שקטה, כוונה, השתרשות, חיבור, נשימה, התרחבות. לאימון שמבוצע כראוי, בהתמדה ולאורך זמן יש משמעות. לשעות הרבות של האימון יש אפקט מצטבר. לאימון כוח עצום. מורה הזן היפני דוגן אמר: “האימון הוא ההארה”, ולכן ההוראה החשובה ביותר שאנחנו יכולים לתת היא פשוט “התאמן!”.

“אדם שאין לו שעה אחת משלו בכל יום, אינו אדם”.

ויג'נאנה יוגה - להתאמן מבפנים

אנחנו מציבים במרכז את האימון היוגי. האימון הוא לב היוגה ולכן אנחנו מדגישים את האימון האישי והיומיומי, הזמן הקבוע שאנחנו מקדישים להתבוננות פנימה, לחיפוש של אמצע. באימון אנו נפגשים עם עצמנו, עם גופנו ותחושותיו, שכלנו ומחשבותיו וליבנו על סבך רגשותיו. עצם האימון הוא נטילת צעד לאחור, התרחקות מהיומיום המאפשרת לנו להתבונן פנימה, להתנקות מכל המיותר ולהתחבר עם מה שמעבר. במהלך האימון לא רק יכולת הביצוע משתכללת, אלא גם יכולת ההתבוננות והמודעות. ככל שאנו רואים את עצמנו בבהירות רבה לאורך זמן במסגרת המוגנת של האימון, אנו יכולים לשנות דפוסים. אם עבדנו בכוח כדי להגיע לתוצאה הרצויה, כי זו דרכנו, אנו יכולים לעבוד ברכות. אם אנו נוהגים להימלט כאשר אנו פוחדים, נוכל לנסות לעמוד מול הפחד ולהתגבר עליו. ביוגה סוטרה של פטנג’לי כתוב: “יוגה היא בלימת תנודות התודעה” ואז “בלימת אלה ע”י אימון ואי השתוקקות”, והוא מוסיף: “אך אימון זה מכה שורש כשהוא מבוצע כראוי, בהתמדה ובהתלהבות לאורך זמן”. לכן אנחנו מקדישים זמן ומקום קבועים לאימון, ומבצעים אותו צעד אחרי צעד, מתוך דיוק וקשב. לאימון שלנו ארבעה מרכיבים: ישיבה שקטה, פראנימה (תרגילי נשימה), תנוחות (Asana),  ולימוד המסורת הכתובה של היוגה. כל אלה מהווים מארג שלם, אימון משולב הפועל ברמות שונות על הגוף-תודעה, ומבוצעים תוך התמקדות בשבעת העקרונות של האימון: הרפיה, תודעה שקטה, כוונה, השתרשות, חיבור, נשימה, התרחבות. לאימון שמבוצע כראוי, בהתמדה ולאורך זמן יש משמעות. לשעות הרבות של האימון יש אפקט מצטבר. לאימון כוח עצום. מורה הזן היפני דוגן אמר: “האימון הוא ההארה”, ולכן ההוראה החשובה ביותר שאנחנו יכולים לתת היא פשוט “התאמן!”.

“אדם שאין לו שעה אחת משלו בכל יום, אינו אדם”.

7 העקרוות

תחילה יש להרפות את הגוף. לשאוף, ועם הנשיפה לחשוב על שחרור הגוף ממתח, לנשוף, ועם הנשיפה הבאה לסרוק את הגוף.

בכל מקום שיש כיווץ או מתח להרפות. התודעה מתבוננת בגוף במבט תומך, מבט הורי.

עם הזמן אפשר לראות את האזורים המתוחים מתרחבים ומשתחררים. אם מתגלים מקומות של חולשה, יש לנשום לתוכם באומץ, לתת הם כוח. כך הגוף רך ויציב.

כאשר אנו עולים על המזרן, אנו מתנתקים מן המחויבות הרגילה להגיב לעולם. העיניים מביטות פנימה וקולטות את מצב הרוח, את מצב התודעה.

בין שאנו מרוכזים, מפוזרים או עצבניים, בין שאנו שמחים, עצובים או כעוסים, בין שאנו מפוחדים, מותשים או מלאי כוח ויצירה, העיניים מוצבות בחלק האחורי של הראש, ואנו מביטים בעצמנו ובאימון מתוך מרחב שקט. בכל שאיפה העיניים שוקעות לאחור, בכל נשיפה העצמת הריכוז.

ממקום זה התודעה מפנה את מבטה לעבר האימון, הגוף מכוון עצמו לעברו, הלב חובק את האימון בכל עוצמתו. על ידי הדמיית עצמנו יושבים, נושמים, נכנסים לתנוחה, על ידי ראייה לנגד עינינו מישהו מנוסה מאיתנו מבצע את האימון,על ידי התמסרות לכיוון הזה ללא כל תמונה. 

בכל נשימה והפניית מבט כוונה. 

התודעה ניצבת במקום שבו הגוף במגע עם האדמה. יש לתת למשקל של הגוף ליפול לתוך מקום זה, למשל כפות הרגליים, כאילו כפות הרגליים שוקעות מטה אל תוך האדמה. ושם לחוש את המגע ואת העוצמה המופנית מטה חוזרת מעלה. כמו שורשים של עץ המסתעפים בתוך האדמה, ככל שיתפשטו ויעמיקו כך יתארך ויתרחב העץ שמעל האדמה.

ככל שההשתרשות מתבססת, הגוף קל, רך ונע ללא מאמץ.

המודעות היא לשני כיוונים מנוגדים המחוברים יחדיו. הרוצה לעלות, עליו ראשית לרדת, הרוצה לנוע קדימה, עליו להתבסס באחור, המתכוון לשמאל, יתבסס ראשית בימין, בכל תנוחה האיבר הרחוק ביותר מן האדמה מחובר לאיבר שמשתרש בה. 

הגוף כמו שרשרת טבעות שנעה בחלל, שבה שום טבעת אינה נוגעת בחברתה. ככל שייחודו של כל חלק בהיר, ככל שהחיבור ביניהם מבוסס, הגוף בכל מצב – יחידה אחת.

השאיפה – התכנסות פנימה, הנשיפה – חיבור לעולם, השאיפה – קבלת העולם, הנשיפה נתינת עצמנו לחלל. בזמן השאיפה הגוף מתארך ומתרחב, בזמן הנשיפה הוא מתייצב בחיבור ובהשתרשות. 

לעיתים הנשימה נינוחה ויציבה, לעיתים עמוקה וארוכה. 

לעיתים הנשיפה ארוכה מן השאיפה, לעיתים קצרה והחלטית. 

לעיתים ברקע בלבד, לעיתים נותנת את הטון ומניעה. הנשימה תמיד נוכחת. 

עם ההשתרשות בנשיפה, השאיפה יוצרת התארכות והתרחבות. או אולי ההתרחבות שנוצרת מתוך השתרשות וחיבור מאפשרת שאיפה? כאשר יש התרחבות והתארכות, טבעת אינה נוגעת בחברתה בגוף דמוי שרשרת, רכבת מטבעות, נעה בחלל. אז אין קריסה במפרקים, אין מאמץ יתר של השרירים, השלד מגן על עטיפותיו. העטיפות יוצרות מרווח בשלד.

הגוף נע מאוורר, משוחרר ומחובר כאחד.

ישיבה שקטה

פשוט לשבת

ציטוט חדש

במסורת שלנו הכללים לגבי הישיבה השקטה נוגעים רק ליציבה: יש לשבת עם גב ישר, לא לנטות לצדדים, או קדימה או אחורה. בהתחלה יש לשים לב ליציבה ולנשימה ואחר כך פשוט ממשיכים לשבת. בישיבה שקטה כזו הכל בסדר. אין לנו הוראות או מטרה, ולכן אי אפשר “להצליח” או “להכשל” בה. מורה הזן סוזוקי רושי אמר שאם תקשור פרה לעמוד, היא תאכל את העשב שלידו, אבל אם תשחרר אותה למרעה, היא תמצא את העשב הטוב ביותר. כך גם התודעה בישיבה השקטה: אין צורך לקשור אותה לדבר מה. לא משנה מה קורה – הכל בסדר. לאט לאט יקרו הדברים. אנחנו מתיישיבים על המזרון או על הגבהה, שמים לב לגוף, ולנשימה, ואז פשוט יושבים.

נשימה

פראניאמה

זה השולט בנשימתו שולט גם בתודעתו

פרושה המילולי של המילה הוא שליטה בפראנה (בסנסקריט: “אנרגיית החיים”), והיא מתורגמת לרוב כשליטה בנשימה. לא ידוע לנו כיצד פיתחו היוגים הראשונים את הפראניאמה. אנו משערים כי אותם יוגים בחנו תחילה את הנשימה הטבעית וגילו בהדרגה את הקצב שלה, את השלבים השונים שבה ואת נטיותיה. הם הבינו את חשיבותו של מעגל הנשימה – הנשיפה, השאיפה וההפסקות שביניהן. מתוך התובנות האלו נוצרות עם הזמן אפשרויות של הכוונת הנשימה, ובאמצעותן הושגה שליטה בפראנה שבגוף. תרגול הפראניאמה הוא תרגול מעודן מצד אחד ורב עוצמה מצד שני, לכן יש להתקדם בתרגול באופן מדוד ולעשות פחות ממה שאנחנו חושבים שיש לעשות.

אסנה

חיבור בתנועה

התנוחה – יציבה ונינוחה. [התנוחה] בהרפיית המאמץ ובהתלכדות עם האינסוף

מטרתה של היוגה היא לכוון את האדם אל ראיה בהירה, ולכן הבסיס לאימון היוגה הוא הכרת אמצעי הראיה. זהו אימון רב ממדי הפועל על הגוף והתודעה גם יחד: התבהרות התודעה מבהירה את הגוף כשם שהגוף הנע מתוך חיבור והישתרשות תורם להשקטת התודעה. אימון המשלב תודעה וגוף מאפשר יצירת שדה ראיה שלא מתאפשר כשמתרכזים בתודעה בלבד. התודעה והגוף דומים מאוד. לשניהם יש פחדים, לשניהם יש פנטזיות. אימון משולב מתקיים בתוך מרחב בו הפחדים והפנטזיות נראים בבירור ולא מסיטים או מפעילים אותנו, וכך הם לאט נחלשים, עד נעלמים. אז קורה משהו במימד המנטלי ובמימד הגופני גם יחד: בכל אימון לא רק יכולת ביצוע התנוחות משתכללת, אלא גם יכולת ההתבוננות והמודעות. ביוגה סוטרה של פטנג’לי כתוב שהאסנה, התנוחה היוגית, שלמה כאשר מתמלאים שני תנאים: הרפיית המאמץ, כך שהגוף מוצא מנוחה אמיתית, והתלכדות תודעה עם האינסוף. לעיתים דוקא באימון האסנה, שיש בה מהיציבות וההתחברות לגוף כאן ועכשיו, מתרחשת הרפיה מלאה  ובעקבותיה התבהרות התודעה ורוממות הרוח.

לימוד טקסטים

לימוד המסורת הכתובה

יציבות בריכוז החושים – זאת הם מכנים יוגה. אז על היוגי להיות קשוב, שכן יוגה באה ויוגה הולכת.

לימוד המסורת הכתובה של היוגה הוא חלק בלתי נפרד מהאימון שלנו. מהטקסטים הקלאסיים העתיקים והפרשנים המסורתיים, עד לכתבהים של מורים מהדורות האחרונים, אנחנו מתעמקים במסורת הכתובה על מנת להמשיך ולגלות מחדש את הדרך היוגית. הדיאלוג בין ללימוד הכתבים לישיבה השקטה, לתרגול הנשימה ולביצוע תנוחות היוגה, הופך את האימון למארג שלם, שמעמיק ומרחיב את הראיה של המתאמן. בסופו של דבר היוגה אינה פילוסופיה, ישיבה שקטה, מודעות לנשימה או ביצוע תנוחות – אלא דרך חיים הנטועה במסורת בת אלפי שנים. היא שואפת לבהירות, לראיה צלולה וללב מתרחב – ולמעשה הנכון הנובע מכל אלה. למידה מעמיקה של המסורת היוגית כחלק מהאימון של ויג’נאנה יוגה עוזרת לנו להתייצב בדרך זו.

ואיוס

פראניאמה

אז, בשאיפה, נדמה כאילו הגוף כולו מתמלא ומואר על-ידי אויר ואנרגיה ותחושת קלילות מציפה את הכל.

במסורת שלנו הכללים לגבי הישיבה השקטה נוגעים רק ליציבה: יש לשבת עם גב ישר, לא לנטות לצדדים, או קדימה או אחורה. בהתחלה יש לשים לב ליציבה ולנשימה ואחר כך פשוט ממשיכים לשבת. בישיבה שקטה כזו הכל בסדר. אין לנו הוראות או מטרה, ולכן אי אפשר “להצליח” או “להכשל” בה. מורה הזן סוזוקי רושי אמר שאם תקשור פרה לעמוד, היא תאכל את העשב שלידו, אבל אם תשחרר אותה למרעה, היא תמצא את העשב הטוב ביותר. כך גם התודעה בישיבה השקטה: אין צורך לקשור אותה לדבר מה. לא משנה מה קורה – הכל בסדר. לאט לאט יקרו הדברים. אנחנו מתיישיבים על המזרון או על הגבהה, שמים לב לגוף, ולנשימה, ואז פשוט יושבים.

קהילת ויג’נאנה העולמית

בנוסף לקהילה הגדולה של מורי ויג’נאנה בישראל, קיימים מרכזים של ויג’נאנה יוגה באירופה, בצפון אמריקה, באוסטרליה ובהודו. אחת לכמה שנים אורית מעבירה קורס מורים בינלאומי, המתקיים כעת בגרמניה, אליו מגיעים מארצות רבות. בקורס הנוכחי תלמידים מהולנד, גרמניה, אנגליה, ארה”ב, אוסטרליה, קנדה, פינלנד, בלגיה, מקסיקו וישראל. אירופה מרכזים של ויג’נאנה יוגה יש במינכן, אמסטרדם והלסינקי. בגרמניה, בהולנד וכעת גם בפינלנד מתקיימים קורסי מורים. מורים לויג’נאנה יוגה מלמדים גם באנגליה, שוויצריה, אוסטריה, דנמרק, צרפת, יוון , איטליה, פורטוגל וספרד. צפון אמריקה בקנדה (בעיקר בקולומביה הבריטית) ובמקסיקו מתקיימים קורסי מורים וישנם מרכזים של ויג’נאנה יוגה. בארה”ב, בחןף המערבי ובחוף המזרחי יש מספר מורים המלמדים ויג’נאנה יוגה. אוסטרליה באוסטרליה יש מרכז ויג’נאנה במלבורן, וכמה מתלמידיו השתתפו בקורסים באירופה. הודו בגואה מתקיימים שיעורים רגילים ושיעורי העמקה של ויג’נאנה יוגה. לאיתור מורים לויג’נאנה יוגה כנסו לחיפוש המורים שלנו

ציטוט חדש

Log in with your credentials

or    

Forgot your details?

Create Account